דטרמיניזם, סדר וכאוס/ מייק לה-בוסייה

(תורגם - בשינויים קלים - מפוסט שפורסם בבלוג "Talking Philosophy")

ככל שהמדע והפילוסופיה התקדמו בחקירת עולם הטבע בעידן המודרני, עלה והתגבש רעיון הדטרמיניזם המוחלט. הדטרמיניזם המוחלט, כפי שהוא מוצג לעתים קרובות, כולל הן היבט מטאפיזי והן היבט אפיסטמי. ההיבט המטאפיזי גורס שכל מאורע נובע בהכרח ממאורעות שקדמו לו. במונחים שליליים, מדובר בהתכחשות למקריות ולרצון החופשי. גרסה דתית לתפישה זו היא רעיון הגזרה-הקבועה-מראש (פרה-דסטינציה), לפיה כל האירועים בעולם הם מתוכננים ונקבעים על ידי פועל על-טבעי (אלוהים). ההיבט האפיסטמי נטוע בהיבט המטאפיזי: אם כל מאורע נובע בהכרח ממאורעות שקדמו לו, אזי שאם מישהו היה יודע את כל העובדות הרלוונטיות לגבי מצבה של המערכת בזמן והיה בעל יכולות אינטלקטואליות מספיקות, הוא יכול היה לחזות בוודאות את עתידה של המערכת. פילוסופים ומדענים הדוגלים בדטרמיניזם מטאפיזי טוענים בדרך כלל שהמאורעות בעולם נראים בעינינו כאקראיים בגלל אוזלת ידנו האפיסטמית. בקצרה, אנו מאמינים במקריות ובבחירה משום שאין אנו מסוגלים לחזות מה יקרה בעתיד. אך עבור הדטרמיניסט, מדובר בבוּרוּת ולא במטאפיזיקה. עבור אלו המאמינים בבחירה או במקריות, חוסר יכולתנו לחזות נתפש כתוצאה של יקום בו בחירה ומקריות הם אמיתיים, דהיינו, אין אנו יכולים תמיד לחזות מאורעות משום שטבעו המטאפיזי של העולם הוא בלתי ניתן לחיזוי. מאורע א' שנובע ממאורע ב' איננו עניין של הכרח.

בעיה ברורה למדי בנוגע לבחירה בין דטרמיניזם והחלופות עבורו היא שבהינתן מגבלותינו האפיסטמיות, יקום דטרמיניסטי ייראה עבורנו כיקום לא-דטרמיניסטי. במקרה הראשון (יקום דטרמיניסטי), המגבלות האלו גורמות לכך שלרוב תחזיותינו מתבררות כשגויות. במקרה השני (היקום איננו דטרמיניסטי), מגבלותינו, בצירוף עם טבע היקום, גורמות לכך שלרוב תחזיותינו מקורן בטעות. לפיכך, מקרים של תחזיות שגויות הם עקביים עם שתי התפישות לגבי טבע היקום.

ניתן לטעון שככל שיכולות החיזוי שלנו מתקדמות, נוכל לקבל תמונה טובה יותר לגבי טבע העולם (הערה שלי: ואולי יש לנסח טענה זו בצורה הפוכה - יכולות החיזוי שלנו מתקדמות ככל שהמחקר המדעי מתקדם וחושף אמיתות חדשות?). ברם, עד שנגיע למצב של ידיעת-כל לא נוכל לדעת האם טעויותינו נובעות מממגבלות ההכרה (איננו מצטיינים בתחזיות) או האם הן נובעות מסיבות מטאפיזיות (מאורעות הם בלתי ניתנים לחיזוי מסיבות של מקריות ובחירה חופשית).

מאפיין אחד של המציאות שלרוב מוביל הוגים לדחות דטרמיניזם מוחלט הוא מה שניתן לכנותו "כאוס". בכדי להציג דוגמה קונקרטית, נחשוב על תנועת כוכבי הלכת במערכת השמש. בעבר, תנועת הכוכבים נחשבה כסימן לסדר ביקום - מערכת שמש מכאנית בעולמו המכאני של אלוהים. בעוד תנועת הכוכבים נראתה כתנועה מכאנית מדוייקת, ניוטון הבין שכוח הכבידה של הכוכבים גורם לכך שהם ישפיעו האחד על תנועתו של האחר, אך בד בבד הוא הבין שחישוב השפעות אלה נמצא מעבר ליכולתו. בכדי להתמודד עם בעיות אלה, הוא השתמש באלוהים בכדי למלא את החורים בתיאוריה שלו. כיום מדענים במשתמשים בעוצמתם המתמטית של מחשבים בכדי לבנות מודלים של תנועות הכוכבים והם מקבלים את ההשקפה שאין מדובר בחלקים של שעון אלוהי דטרמיניסטי. בלשון פחות ציורית - ההשקפה היא שכאוס הוא אכן גורם בעל משמעות. לדוגמה, מדענים מסויימים מאמינים שכוח הכבידה של ענק הגז צדק עשויה להשפיע על כוח הכבידה של מרקורי עד כדי אפשרות של התנגשות עם נוגה או עם כדור הארץ. דעה זו מצביעה על כך שמערכת השמש היא לא מנגנון מכאני של סדר מושלם, ובעקבותיה הוגים אחדים גורסים שכאוס הוא מרכיב אימננטי ליקום ומכאן נובע שדטרמיניזם מוחלט הוא שקרי. בעוד שחשיבה זו היא מפתה, היא אינה מבוססת כפי שניתן לחשוב.

ניתן בהחלט לטעון שהיקום איננו פועל בסדר דטרמיניסטי מוחלט, בין היתר על סמך תנועתם הכאוטית של כוכבים. אבל דטרמיניזם מוחלט איננו זהה לסדר נוקשה. סדר נוקשה הוא הגדרה מטאפיזית שלפיה מערכת מסויימת תעבוד בדיוק באותו אופן, ללא כל שינוי, למשך כל זמן קיומה. רעיון של יקום בעל סדר מכאני נצחי הוא דוגמה מעולה למערכת כזו: הוא מתפקד כמו שעון מושלם, בו כל חלק מבצע את פעולתו בדיוק מושלם ללא כל סטייה. הגם שניתן להגדיר מערכת כזו כמערכת דטרמיניסטית, אין די בכך בכדי לזהות דטרמיניזם עם סדר נוקשה. אחרי הכל, קבלת הדטרמיניזם גוררת כאמור את קבלת התפישה שכל מאורע נובע בהכרח ממאורעות שקדמו לו. תיאור כזה חל גם על מערכת שמשתנה במהלך הזמן, באופן שעשוי להיות כאוטי.

אם נחזור לדוגמה של מערכת השמש, הבה נניח שהכבידה של צדק תגרום למרקורי לסטות ממסלולו עד כדי כך שהוא יתנגש בכדור הארץ. מאורע כזה נובע בהכרח ממאורעות שקדמו לו, ולא יכול היה להתרחש מאורע אחר במקומו. הדבר דומה למנגנון מכאני שנבנה עם פגם שיגרום לכך שבנקודה כלשהי בעתיד המנגנון יתפרק. הדברים לא יוכלו להתרחש אחרת, אך עבור אלו שאינם מודעים לפגם, ייראה הדבר כהתרחשות כאוטית. אך עבור אלו שידעו על הפגם ויכלו לעבד את הנתונים הרלבנטיים, ההתפרקות היא תופעה שבהחלט ניתנה לחיזוי מוקדם. הדברים נראים כאוטיים עקב בורותנו. לפיכך, התחוללותו של כאוס איננה מפרה דטרמיניזם מוחלט משום שמושג הדטרמיניזם איננו חופף למושג חוסר-השינוי.