תומס קון ומהפכות מדעיות

כתבתי כאן בעבר על שני ה"קרלים" החשובים בהיסטוריה של הפילוסופיה של המדע, קרל פופר וקרל המפל. בכדי להרחיב את התמונה, אדון הפעם בתורתו של תומס קון.

בשנת 1962 פרסם קון את ספרו "המבנה של מהפכות מדעיות". בספר זה הוא טוען כי המדע התקני מתאפיין בכך שבקהילה המדעית שורר קונצנזוס בנוגע לשאלות המהותיות למדע. מצב זה נובע כתוצאה מפרדיגמה (Paradigm) - הישג הנובע ממחקר מדעי, המקובל על כלל המדענים כמודל לחיקוי וכאמת מידה ובסיס להמשך העבודה המדעית. ניתן לפרש את מושג הפרדיגמה כרשת של מאפיינים קוגנטיביים (תוכן של תופעות ואירועים נצפים המתרחשים בעולם), במובן זה מהווה הפרדיגמה דוגמה מופתית, מודל יסודי למחקר מדעי; ניתן גם לפרשה כמכלול של מאפיינים סוציולוגיים (מקובלת על קהילת המדענים ומהווה מקור למטריצה דיסציפלינארית המתווכת בין מדענים).

לפני התגבשותה של הפרדיגמה (דהיינו, לפני היווצרותו של המדע ה"תקני"), שורר מצב היכול להיקרא קדם-פרדיגמטי: קיימת מחלוקת בין מספר תיאוריות המתחרות זו בזו על הסכמת המדענים שהתיאוריה מתארת את המצב האמיתי בטבע. בנקודה זו רואה קון הצורך בהתגבשותו של מדע תיקני כ"פותר חידות": הפרדיגמה מתבססת ככלי המאפשר פיתרון חידות המתעוררות במסגרת המחקר המדעי, על ידי קביעת כללים מסוימים המאפשרים צפייה של תופעות וכתוצאה מכך - חיזוי של מאורעות ומה שעשוי לנבוע מהם. הכללים הם חוקים, סוגי מכשירים ותפישות פילוסופיות מסויימות. ברם, ייתכן ובמסגרת העבודה המדעית יצוצו תגליות חדשות ויבואו לידי ביטוי תופעות שונו, שלא נכללו במסגרת הפרדיגמה ואינן ניתנו להסבר באמצעותה (זאת בנוסף לתגליות העשויות להרחיב את הפרדיגמה ולשכלל אותה, כך שתאפשר ליטוש של התיאוריות והפיכתן למדויקות יותר), תופעות המכונות על ידי קון בשם "חריגות" (אנומליות). כאשר כמות החריגות ואיכותן עולות על מה שניתן להכלה במסגרת הפרדיגמה, אזי מתחולל "משבר" בקהילה המדעית - חוסר ביטחון בתקפותה של הפרדיגמה, המוביל לעיון מחודש בשאלות היסוד שלה, ולעתים אף להכרה כי יש צורך בנטישה של הפרדיגמה והחלפתה באחרת. השלב המתרחש בנקודה זו הוא מהפכה מדעית - תהליך שבו פרדיגמה חדשה, המאפשרת חיסול של חריגות הקיימות בפרדיגמה הקיימת, הופכת לחוד החנית של העבודה המדעית. דוגמה למהפכה כזו, שקון עשה בה שימוש רב, היא המעבר מהמודל האסטרונומי הפתולמאי, שהיה דומיננטי במשך קרוב ל - 1500 שנה, אל המודל האסטרונומי הקופרניקאי.

קון מונה מספר קריטריונים להחלפת פרדיגמה: תנאי הכרחי הוא קיומו של משבר, החושף את הבעייתיות שבפרדיגמה וגורם בהדרגה לנטישתה וחיפוש אחר פרדיגמה אלטרנטיבית. בנוסף לכך, הפרדיגמה החדשה המתהווה היא בעלת יכולת לענות על שאלות שהפרדיגמה הקודמת כשלה בהן, והיא אף מאפשרת ניבוי וחיזוי של תופעות באופן מדויק ואמין יותר מהפרדיגמה הקודמת. שיקולים נוספים הם בעלי אופי סובייקטיבי יותר, כגון האסתטיקה והפשטות של הפרדיגמה.

האם קיימים אפוא קני מידה ברורים להעדפה של פרדיגמה אחת על פני פרדיגמות אחרות? קון טוען שלא קיימים קני מידה מחוץ לפעילות המדעית, העשויים לאפשר העדפה של פרדיגמה אחת על פני אחרת. כל הויכוחים הם תלויי-פרדיגמה, דהיינו, הם נערכים בקרב המדענים הדוגלים בה, אשר ממילא לא יצליחו לשכנע את מתנגדיהם; כל אחד מהם מנהל את הוויכוח על פי נקודת השקפתו ובמצב כזה, בו אפילו בנוגע להנחות יסוד יש הסכמה רופפת למדי (במקרה הטוב), אין אפשרות לקיים דיון רציונאלי ופורה. הבסיס לעבודה המדעית - הניסוי האמפירי - אין בו די בכדי לשמש כטיעון משמעותי בקונפליקט בין פרדיגמות מתחרות. קון מסתמך על התיאוריה התבניתית של התפישה, הגורסת כי כל קלט חושי מלווה באינטרפרציה אינדיווידואלית. לפיכך, לא תיתכן הכרה אובייקטיבית של המציאות: כל אדם הצופה בתופעה מסוימת מפרש אותה בהתאמה למסגרת המקובלת עליו מראש; מדענים המחזיקים בפרדיגמה לעולם יהיו כבולים אליה וינסו ככל האפשר לפרש על פיה חריגות המתקבלות מתוצאות של ניסויים.

לקריאת הספר, לחצו כאן.

לדיון מורחב על תורתו של קון, לחצו כאן.