יום שבת, 16 בנובמבר 2013

רובוקופ: פשיטת רגל (אפשרית) של העידן המודרני

העיר דטרויט במדינת מישיגן שבארצות הברית היא העיר הראשונה בתולדות אומה זו שהכריזה על פשיטת רגל. חובותיה הצטברו לכדי 18 מיליארד דולר. מספר תושביה הצטמצם מ-1.8 מיליון לפחות מ-700 אלף במשך שישים השנים האחרונות. מדובר בעיר שהייתה בעבר אחת מגולות הכותרת של התעשייה האמריקנית והרוח האמריקנית (משרדיהם הראשיים של ג'נרל מוטורס ופורד שוכנים בה), וכיום היא מהווה סמל עגום להתדרדרותם של רעיונות אלה. פירוט קודר ומפורט על מצבה של דטרויט ניתן לקרוא כאן. 

בצירוף מקרים מעניין, יעלה בקרוב לאקרנים ברחבי העולם עיבוד מחודש לקלאסיקה קולנועית משנות ה-80: רובוקופ, סרט שעלילתו מתרחשת בדטרויט "עתידנית", דטרויט שהגיעה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית. מאחר שהעתיד המוצג בסרט דומה במידה רבה להווה, כדאי לשוב ולהיזכר בו ולהרהר במציאות המורכבת אותה הוא מתאר. פירוט של עלילתו ניתן למצוא כאן, לכן לא אתעמק בה בהמשך.

כאמור, הסרט זכה להצלחה רבה והגיע למעמד של סרט פולחן; על אף הוויזואליות האלימה הקשה שלו, הוא מעלה שאלות יסודית במספר נושאים: זהות האדם וחירותו, השפעת הקדמה המדעית והטכנולוגית על המוסר, מדיניות כלכלית אולטרה-ליברלית הדוגלת בהוצאת הסמכויות מיד המדינה והעברתן לגופים מסחריים פרטיים ועוד. כיאה לסרטים מסגנון זה, הסימבוליקה שלו עשירה עד לרמת הפרט הקטן ביותר. מאפיין זה מומחש במידה רבה בסצינת הפתיחה של הסרט, שהיא למעשה מבזק חדשות המכניס את הצופה לאווירה. המבזק קצרצר, ותשדיר פרסומת אחד הקוטע אותו מרמז על תמה השזורה כחוט השני בסרט: מרכז רפואי המציע ללקוחותיו השתלת לבבות מלאכותיים ("מן התוצרת הטובה ביותר!"), הליך שנעשה אפוא שגרתי ונפוץ. הלב האנושי, הולך ומפנה את מקומו לתחליף מלאכותי, אלקטרוני-מכאני. לא רק מן ההיבט הביולוגי, אלא גם מן ההיבט המטאפורי, כפי שיתחוור בהמשך; אנחנו בעתיד, אנחנו מתקדמים טכנולוגית, אך נראה כאילו שום דבר לא השתנה: המלחמה הקרה נמשכת, עימותים אתניים אלימים מחוללים שמות במקומות רבים בעולם, האיום מפני שואה גרעינית מחמיר והולך, והפשע משתולל בחברה העירונית. אחת הדרכים של הממשלה להתמודד עם המשברים הללו היא כמובן תרופת הפלא של הכלכלה הקפיטאליסטית הנאו-ליברלית: ההפרטה. כל שירותי המשטרה בעיר דטרויט הופקדו בידי תאגיד מסחרי ענק, Omni Consumer Products (OCP)-"כלל המוצרים לצרכן", המתכונן לקראת פרוייקט הדגל שלו: מחיקת דטרויט העתיקה לטובת הקמת מרכז אורבאני חדשני, דלתא-סיטי.

בישיבת מטה החברה, בה מציג המנכ"ל את תכנית הבנייה הגרנדיוזית, מסביר סגנו דיק ג'ונס את תפישת החברה שאפשרה את שגשוגה: השקעה בענפים שנחשבו "לא-כלכליים": בתי-חולים, בתי-ספר, בתי-כלא וכמובן - אכיפת החוק. הכלכלה שינתה אפוא את פניה והמדינה התנערה בהדרגה מכל סמכויותיה המסורתיות, אותן העבירה למגזר העסקי. כעת, בכדי להילחם בפשיעה הגואה בדטרויט העתיקה (לא לטובת תושבי העיר חלילה, אלא בכדי לנטרל עיכובים בהקמת הפרוייקט), מציג ג'ונס, שעומד בראש חטיבת מוצרי הביטחון של החברה, את האמצעי שיתגבר את כוחות השיטור בעיר: רובוט אימתני חמוש לעייפה המכוּנה "ED-209". בכדי להדגים את יכולותיו של הרובוט, מבקש ג'ונס מאחד המנהלים הזוטרים לכוון אקדח אל הרובוט, אך משהו נורא קורה במהלך ההדגמה, הרובוט יוצא מכלל שליטה ומרטש ביריות מקלע את גופו של המנהל האומלל. המנכ"ל רותח מזעם - נותרה חצי שנה בלבד עד לתחילת פרוייקט דלתא-סיטי, ומחסור בכוח שיטור עלול לגרום לעיכובים ולירידה חדה במחירי המניות! (והס מלהכיר את המוות האכזרי שהתרחש בחדר לפני פחות מדקה). כאן נכנס לתמונה רוברט מורטון, מנהל בחטיבת מוצרי הביטחון, ומציע את תכנית הגיבוי שמחלקתו הכינה: רובו-קופ, שוטר מלאכותי המושתת על אורגניזם קיברנטי (Cyborg), שילוב בין אדם למכונה. הוא מודיע בגאווה למנכ"ל, כי אבטיפוס יהיה מוכן תוך זמן קצר, ברגע שימצאו מתנדבים.

ואכן, תוך זמן קצר נמצא "מתנדב" - אלכס מרפי, שוטר צעיר, נשוי ואב לילד, שמתייצב באומץ לבדו מול כנופיית הפושעים המסוכנת ביותר בדטרויט העתיקה. המפגש עולה לו בחייו, והוא מת מוות קליני על שולחן הניתוחים; מת, אך מוחו ניעור לחיים בתוך גוף רובוטי מכאני, לאחר שזכרונו נמחק, לא לפני שהספיק לראות את מורטון ואנשי מחלקתו רוכנים מעליו ומקבלים החלטות לגביו ("חתמנו על טפסי השחרור. הוא מת מבחינה חוקית, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים"). החוזה של העיר עם OCP מפקיע מידי השוטרים אפילו את הזכות על גופם. מוחו וראשו של מרפי מורכבים בתוך גוף רובוטי תותב עשוי טיטאניום, והוא הופך לרובוקופ, שוטר שחציו אדם וחציו רובוט. הוא מתוכנת לפעול על פי שלוש הנחיות ראשיות:

1.      שירות אמון הציבור
2.      הגנה על החפים מפשע
3.      אכיפת החוק



מצוייד בכוח פיזי רב, חסין כדורים, חמוש היטב ומתוגבר במיטב האמצעים הטקטיים הטכנולוגיים, הופך רובוקופ/מרפי עד מהרה לחוד החנית של המשטרה בפעילותה השוטפת. מורטון, "אביו" של רובוקופ, מקוּדם וזוכה לשבחים רבים מצד עמיתיו, אך לא מכולם: דיק ג'ונס, פגוע ומושפל, מתעמת עם מורטון:" היה לי הסכם עם הצבא לגבי ED-209! למי אכפת אם הוא פועל או לא?!" ובכן, לא מן הנמנע שלציבור האזרחים האמורים לחוש בטוחים כתוצאה מנוכחותו ופעילותו של הרובוט, יהיה אכפת, אך כל עוד המאזנים חיוביים, קברניטי התאגיד (וכמובן בעלי המניות) יכולים לחייך בסיפוק.

בתפנית מפתיעה, מתגלה תקלה בפעילותו של רובוקופ: מחיקת הזיכרון לא הייתה יעילה. בעודו נמצא בתחנת המשטרה, "רדום" על כיסא הבקרה שלו, מפוקח על ידי טכנאים, תוקפים אותו לפתע המראות הקשים של רציחתו: חברי הכנופיה עומדים מולו ומרססים אותו ביריות. אל מול עיניהם המשתוממות של מפעיליו חסרי-האונים, הוא יוצא מהתחנה, נחוש בדעתו לאתר את רוצחיו. בדרכו החוצה הוא נתקל בשוטרת אן לואיס, שותפתו בזמן שנורה. היא שואלת אותו לשמו, וכשאינה מקבלת תשובה ישירה היא מטיחה בו: "מרפי! זה אתה!" בהמשך, בעימות מול מורטון שהוזעק בבהילות לתחנת המשטרה, לואיס זוכה לנזיפה:"אין לו שם, יש לו תוכנה! הוא מוצר! זה ברור?"

התאגיד הענק אינו מסתפק בהשתלטות על סמכויות המדינה המסורתיות - כאשר מתעורר הצורך ונוצרת האפשרות, הוא אף מפקיע מהפרט את אנושיותו ואת זכויותיו הבסיסיות לא רק לחיים ראויים, אלא אף למוות ראוי. זהותו של אלכס מרפי - חייו, אישיותו, זכרונותיו, עברוֹ - צומצמו לכדי "מערכת אורגנית", שבאופו תאורטי יכולה לשרוד לנצח. הוא מצליח לאתר את ביתו ונוסע לשם, רק בכדי לגלות שמשפחתו עזבה את המקום והבית עומד ריק ומוצע למכירה. בזה אחר זה הוא מאתר את רוצחיו ואת מנהיגם. עד מהרה הוא חושף את זהותו של האדם העומד מאחורי גלי הפשיעה ורציחות השוטרים השוטפים את דטרויט העתיקה: דיק ג'ונס, הוא ולא אחר; טייקון עסקי, מנהל קונגלומראט מסחרי המתיימר לספק ללקוחותיו כל מוצר שיזדקקו לו, המבקש לשלוט לא רק באכיפת החוק אלא גם בהפרתו - לטובת התאגיד, כמובן.בייאושם, מחליטים השוטרים להתאגד ולשבות, בהפקירם את האזרחים התמימים לחסדי ברוני הפשע.

אך כאשר מתייצב רובוקופ בפני ג'ונס ומבקש לעצור אותו על קשריו עם בודיקר, נכנסת לפעולה ההנחייה הראשית הרביעית שהוא כפוף לה, ההנחייה המסווגת: איסור מוחלט לפעול בשום צורה כנגד מנהל בכיר ב-OCP. רובוקופ מאבד את השליטה על גופו ומתמוטט, כאשר מולו עומד ג'ונס, מחייך ומסביר לו כי בניגוד למה שאולי חשב, הוא אינו שוטר רגיל - הוא מוצר, ומובן מאליו שהנהלת החברה לא תאפשר למוצריה לפעול כנגדה. לראשונה בעידן המודרני, הממונים על אכיפת החוק יכולים להשתמש בטכנולוגיה בכדי להתייצב מעל החוק ולהפר אותו ללא חשש. כוחות השיטור לא יוכלו עוד להפעיל שיקול דעת ולהשתמש בהיגיון; הלגיטימציה לפעילותם לא מגיעה עוד מידי הציבור אלא מידי קבוצה מצומצמת של בעלי-הון ואמצעים, הפטורים מכל מחוייבות ציבורית, למעט כאלו הקשורות בשורת הרווח של התאגיד העסקי.

ג'ונס מפעיל את ED-209, שממטיר אש תופת על רובוקופ. בשארית כוחותיו הוא מצליח להימלט מהמקום. הוא נתקל בשותפתו לשעבר לואיס, ובעזרתה הוא חומק ומוצא מקלט במפעל נטוש באחד האזורים המרוחקים של העיר - אותו מפעל בו מצא בעבר את "מותו". שם הוא מתאושש במקצת מן הפגיעות שספג ומתכונן לעימות הסופי: ג'ונס, המסוגל לדעת בכל עת את מיקומו של רובוקופ באמצעות חיישן האיתור שלו, שולח בעקבותיו את בודיקר ואנשיו, מצויידים במכונת ירייה רבת עוצמה. רובוקופ מתייצב מולם, ומחסלם בזה אחר זה. לבסוף, מגיע רובוקופ למטה OCP, והורג את ג'ונס - רק לאחר שמנכ"ל החברה פיטר אותו.

בסרט ההמשך, שיצא לאקרנים כשלוש שנים לאחר הסרט הראשון (וזכה לביקורות שליליות רבות) אנו רואים כיצד ממשיך מצבה של העיר להתדרדר עד כדי פשיטת רגל. ואילו המציאות, כפי שאנו רואים בימינו אלה, עולה על כל דמיון. מי יודע? האם תרחיש רובוקופ עלול להתגשם? האם חברה אחת פרטית תשתלט על העיר ותהפוך אותה לרכוש פרטי, יחידה עסקית ענקית אחת, שבה רק בעלי מניות יהיו זכאים לשירותים ויחס ציבורי הולם?  אחת הסיבות להצלחתו של הסרט היא הדרך המקורית בה הוא מצליח להציג את השפל אליו מסוגלת התרבות הכלכלית המודרנית להגיע: מוסדות השלטון מתנערים יותר ויותר מן התפקידים המסורתיים שלהם ומעדיפים, מטעמי "התייעלות", להעביר סמכויות אלה לידי גורמים פרטיים. אך המדינה, כצורת שלטון, על אף כל מגרעותיה, מתיימרת לפעול למען האזרח ולרווחתו - גם אם מדובר בהגדרה מליצית בלבד. חברה עסקית, חדורת אידיאלים ככל שתהיה, פטורה לחלוטין מיומרה זו: היא, על פי הגדרה אחרת, אמורה לפעול אך ורק בכדי להשיג את הרווח המרבי עבור בעליה. כתבת תחקיר ששודרה לאחרונה בתכנית היוקרתית "60 דקות" סוקרת את מצבה של העיר ומציגה את פועלו של דן גילברט, בנקאי השקעות עשיר, שהחברה שהקים היא נקודת המשען העיקרית של הכלכלה המקומית הגוססת, בהשקיעה למעלה ממיליארד דולר בשיקום ואחזקת מרכז דטרויט. האם גילברט, חדור רצון טוב וערכים אלטרואיסטיים ככל שיהיה, ימצא את עצמו במצב בו יידרש לספק גם שירותי ממשל ואכיפה?

למען הסר ספק: כותב שורות אלה כלל אינו סוציאליסט ולא רואה בעצמו שותף לקרקס הסיסמאות הנבובות בדבר "צדק חברתי". אני מאמין שהקפיטליזם הוא המסגרת החברתית-כלכלית הנכונה והראויה ביותר לקיום הוגן, אך כאשר הפועלים בשמו מתעלמים מיסודותיו הבסיסיים, מתחילות הבעיות לצוץ. בעתיד אכתוב בהרחבה על נושא זה, אך בשלב זה אסיים רשימה קצרה זו בשאלה: מה ההבדל בין המונופול של בעלי ההון על משאבים ציבוריים, לבין המונופול של המדינה על אותם משאבים? מה ההבדל בין "פיקוח" ו"רגולציה" המופעלים על ידי המדינה, לבין קרטליזציה של מחירים המושגת בהסכמים בין חברות פרטיות?

אין תגובות:

פרסום תגובה